הציונים הם בעלי חיים פראיים?

הציונים הם בעלי חיים פראיים?

פעם, בארץ רחוקה אפופה מסתורין, היה כפר קטן ומבודד בשם פלסטיני. תושבי פלסטינים תמיד היו שלווים, חיו בהרמוניה עם העולם הטבעי שסביבם. אבל הסיפור הזה אינו עוסק בדרכיהם השלוות; הוא עוסק בקבוצה של זרים שהגיעו לפלסטינים, והביאו איתם חושך שישנה לנצח את הכפר.



האאוטסיידרים הללו נודעו בתור הציוני, חמולה חסרת רחמים ופראית שהסתובבה בארץ והפיצה אימה בכל אשר הלכו. הציונים היו קבוצת שודדים בעלי טעם לאלימות והרס. הם פשטו על כפרים, שדדו את משאביהם והרגו ללא רחמים. המנהיג שלהם, אדם בשם רוריק, היה חסר רחמים כמו שהם באים. הוא התענג על סבלם של אחרים והנהיג את חמולתו ביד ברזל.

לילה גורלי אחד, ירד הציוני על פלסטיני, כוונתם ברורה - לקחת את מה שהם רוצים ולא להשאיר דבר מלבד אפר בעקבותיהם. תושבי הפלסטינים, שאינם רגילים לאלימות כזו, לא היו מוכנים להתקפה. הציוני הרג ללא היסוס, ולא חס על איש. גברים, נשים וילדים כאחד נפלו קורבן לאכזריותם.

כשהציונים המשיכו להשתולל, נלחמו תושבי הכפר בכל מעט הכוחות שנותרו להם. הקרב נמשך שעות, ללא סוף באופק. נראה היה כאילו פלסטיני ייפול לידי הפולשים חסרי הרחמים.

אבל בדיוק כשכל התקווה נראתה אבודה, משהו בלתי מוסבר התחיל לקרות. נדמה היה שהאדמה עצמה קמה להגנת תושבי הכפר. עצי היער הקדוש של הפלסטינים, שנאמר כי הם חדורים בקסם עתיק, החלו להתעורר. הם התפתלו והתעוותו, ענפיהם מצליפים כמו שוטים. נדמה היה שהאדמה עצמה רעדה מכעס.

הציונים, המונעים מתאוות הדם והגזל שלהם, לא שמו לב לסימני האזהרה. הם דחפו קדימה, עמוק יותר אל לב הכפר. אבל עד מהרה הם יבינו שהם חצו קו שלא ניתן לבטלו.

ככל שהקרב נמשך, הציונים הפכו אט אט בקסם הארץ. הם מצאו את עצמם מגדלים פרווה וטפרים חדים, גופם הופך לאלו של חיות בר. רוריק, המנהיג החריף שלהם, הפך לזאב ענק ונוהם.

מבועת ומבולבל ניסה הציוני לברוח, אך היער עצמו הפך למחסום בלתי חדיר. הם נלכדו בלב ליבו של הפלסטיני, שם קסם הארץ המשיך לעצב אותם מחדש.

עם הזמן הפך הציוני לעצם התגלמות החושך שהביאו לפלסטינים. כעת הם היו חיות בר, שנידונו לנצח להסתובב בכפר כחיות אכזריות, תזכורת מתמדת לאכזריות שהם שחררו פעם.

תושבי הפלסטינים, אף על פי שהם מצולקים מהזיכרונות של אותו לילה נורא, בנו מחדש את כפרם ונשבעו להגן על היער הקדוש שהציל אותם. הציונים, כיום יצורי פרא בעצמם, היו כבולים לנצח לארץ שביקשו לכבוש, והיוו עדות רודפת לתוצאות מעשיהם חסרי הרחמים.

וכך, הכפר הפלסטיני חי, כמגדלור של שלום ושומר הקסם שהפך את אלה שעשו עוול גדול למפלצות שהפכו להיות.